Yevamoth
Daf 30a
משנה: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין גֵּט אַחַר גֵט וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר וְלֹא בְעִילַה אַחַר בְּעִילָה וְלֹא חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵט וּמַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר אֲבָל לֹא אַחַר בְּעִילָה וְלֹא אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.
Traduction
R. Gamliel dit: en fait de lévirat, on n'octroie pas de divorce après le premier; et après la promesse donnée, on ne fait pas d'autres engagements: après la cohabitation, il n'y en a pas pas d'autre, et une fois le déchaussement opéré, on ne renouvelle pas cet acte. Les autres sages disent: il survient parfois qu'un acte de divorce soit remis après le premier, ou qu'une parole donnée soit remplacée par une autre promesse, mais ils n'admettent plus aucune modification après la cohabitation, ou après le déchaussement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט. שתי יבמות ליבם אחד מאח אחד ונתן גט לראשונה וחזר ונתן גט לשניה לא נאסרו קרובות השניה עליו דמכי יהיב גט לראשונה פקעה זיקת שתיהן מעליו דגט מהני ביבמה למיקם עלה בלא יבנה ושוב לא ייבם לא הוא ולא שאר האחין לא יבמה שקבלה הגט ולא לצרתה הילכך כי הדר ויהיב גט לשניה אינו כלום דהוי כמגרש נכרית דעלמא וכן הדין בשני יבמין ליבמה אחת ונתן זה גט וזה גט האחרון אינו כלום ומותר בקרובותיה:
ולא מאמר אחר מאמר. בין שתי יבמות ליבם אחד בין שני יבמין ליבמה אחת האחרון אינו כלום ואינה צריכה ממנו גט ומותר בקרובותי'. וטעמא דר''ג מסיק בגמ' דסבר לה הגט פוטר קצת ושייר קצת וכן במאמר דקונה קצת ושייר קצת ומש''ה כל מה שעתיד השני לדחות ולפטור בגט כבר דחה הראשון ובמאמר מה שעתיד השני לקנות כבר קנה הראשון ומה''ט מודה ר''ג דיש מאמר אחר גט וגט אחר מאמר כדנפרש בגמ':
יש גט אחר גט. דהא קמא לא דחה זיקתה לגמרי דהרי בעי' חליצה הילכך אכתי איכא פלגא זיקה ואהני גט שני לשניה לאסור בקרובותיה:
אבל לא לאחר בעילה כו'. דאם בא על זו וחזר ובא הוא או אחיו על צרתה ביאת זנות בעלמא היא ואין אסור בקרובותיה וכן בחליצה:
הלכה: אִשְׁתּוֹ שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ כול'. הָא בְאִמָּהּ אָסוּר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. 30a אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן. חָלַץ לָהּ וָמֵתָה מוּתָּר בַּאֲחוֹתָהּ. הָא בְאִמָּהּ אָסוּר. לְפוּם כֵּן תַּנָּא אֲחוֹתָהּ.
Traduction
De ce que la Mishna dit (§ 16): '' il est permis d'en épouser la sœur, '' il résulte que c'est interdit pour la mère. -Mais R. Jacob b. Aha n'a-t-il pas dit plus haut (2, 1) au nom de R. Eléazar: '' Lorsqu'une veuve attendant le mariage avec son beau-frère par lévirat meurt, il est permis à ce beau-frère d'épouser la mère de la veuve défunte ''? C'est vrai; mais comme il vient d'être dit: '' Lorsqu'après avoir déchaussé le beau-frère la veuve meurt, il est permis à ce dernier d'en épouser la sœur '', mais non par conséquent la mère; voilà pourquoi il est aussi parlé en dernier lieu de la sœur.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ומדייק מדקאמר ביבמה מותר באחותה. דקס''ד דבשמורת יבם קאי דאל''כ פשיטא היא אלא ודאי לאשמועינן הא באמה לא:
לא כן אמר רבי יעקב כו'. לעיל הלכה ח' דמותר באמה דאין זיקה לאחר מיתה:
ומשני אלא בגין כו'. דבחלוצה אסור באמה ודאי כדתנן לעיל הכי נקיט גם ביבמתו אעפ''י שאינה צריכה וכדמסיק בבלי שילהי פירקי דמשנה שאינה צריכה היא:
סליק פירקא בס''ד
הלכה: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין גֵּט אַחַר גֵט כול'. יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. זֶה הַבִּיאָה. וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. זֶה הַמַּאֲמָר. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁהַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ כָּךְ יְהֵא הַמַּאֲמָר. תַּלמוּד לוֹמַר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ. עוּרָה אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לְיִיבּוּם. הַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ וְאֵין הַמַּאֲמָר גּוֹמֵר בָּהּ. אִם כֵּן מַה הוֹעִיל בָּהּ מַאֲמָר. לְאוֹסְרָהּ לָאַחִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' יבמה יבא עלי' כו'. הובאה לעיל ריש פ' כיצד ושם פירשתי:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. מַה טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ. זֶה הַבִּיאָה. וּלְקָחָהּ לוֹ. זֶה הַמַּאֲמָר. וּכְשֵׁם שֶׁהַבִּיאָה גוֹמֶרֶת בָּהּ כָּךְ הַמַּאֲמָר גּוֹמֵר בָּהּ. אוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וַהֲרֵי הִיא לְקוּחָה לוֹ. וְהַמַּאֲמָר לֹא הוֹעִיל בָּהּ כְּלוּם.
Traduction
vide
רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר בִּיבָמָה. מַה טַעֲמָה דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. וּלְקָחָהּ לֹו לְאִשָּׁה. הֲרֵי הִיא כְקִידּוּשֵׁי אִשָּׁה. מַה קִידּוּשֵׁי אִשָּׁה קוֹנִין קִנְייָן גָּמוּר אַף הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָּמוּר. אֵי זֶה מַּאֲמָר בִּיבָמָה. הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶסֶף.
Traduction
vide
Yevamoth
Daf 30b
כְּמַה דְרַבָּנִן אָֽמְרִין. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה וּמְשַׁייֵר. כֵּן אִינּוּן אָֽמְרִין. הַגֵּט פּוֹטֶר וּמְשַׁייֵר. וְיִפְטוֹר הַגֵּט פְּטוֹר גָּמוּר בִּיבָמָה מִקַּל וְחוֹמֶר. מַה אִם הָאִשָּׁה שֶׁאֵין חֲלִיצָה פּוֹטֶרֶת בָּהּ הַגֵּט פּוֹטֵר בָּהּ. יְבָמָה שֶׁחֲלִיצָה פּוֹטֶרֶת בָּהּ אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא הַגֵּט פּוֹטֵר בָּהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְחָֽלְצָה. בַּחֲלִיצָה הִיא נִתֶּרֶת וְאֵינָהּ יִתֶּרֶת בְּגֵט. וְלֹא תִפְטוֹר בָּהּ כְּלוּם. כְּתִיב וְלֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁבָּא עָלֶיהָ אִשְׁתּוֹ הִיא. אִם בִּשֶׁחָלַץ לָהּ תֵּלֵךְ וְתִינָּשֵׂא לְאִישׁ זָר. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁנָּתַן לָהּ גֵּט. וְתַנֵּי חִזְקִיָּה כֵן. מְנַיִין לַנּוֹתֵן גֵּט לִיבִמְתּוֹ שֶׁהִיא אֲסוּרָה עָלָיו וְעַל אֶחָיו. אֶצְלוֹ אֲנִי קוֹרֵא אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ. אֵצֶל הָאַחִין אֲנִי קוֹרֵא אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ. וְתַתִּיר חֲלִיצָה בְּאִשָּׁה מִקַּל וָחוֹמֶר. מַה אִם הַיְּבָמָה שֶׁאֵין הַגֵּט פּוֹטֶר בָּהּ חֲלִיצָה פּוֹטֵר בָּהּ. אִשָּׁה שֶׁהַגֵּט פּוֹטֵר בָּהּ אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא חֲלִיצָה פּוֹטֶרֶת בָּהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וגו'. בְּגֵט הִיא נִתֶּרֶת וְאֵינָהִּ נִתֶּרֶת בַּחֲלִיצָה. 30b וְתִפְטוֹר בָּהּ וּתְשַׁייֵר. תַּמָּן כְּתִיב וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה. לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר. הָכָא מַה אִית לָךְ.
Traduction
⁠— (227)En tête est un passage que l'on retrouve ci-dessus, (2, 1.). Comme les sages ont dit que la promesse de mariage engage une femme en partie et la laisse libre en partie, de même ils disent (228)Ci-dessus, (2, 2), et B., Qidushin 14a. que l'acte de divorce libère une femme en partie, tout en la laissant partiellement engagée (sous le rapport du lévirat, il ne peut plus l'épouser et doit pourtant être déchaussé). Pourquoi l'acte de divorce ne libère-t-il pas la femme complètement en cas de lévirat, par raisonnement a fortiori? Puisqu'une femme ordinaire, que la cérémonie du déchaussement ne suffirait pas à libérer, devient libre par le divorce; ne serait-il pas juste qu'un tel acte libère une belle-sœur veuve, que le déchaussement rend libre d'épouser autrui? -Non, parce que le texte biblique dit de cette veuve: elle déchaussera; donc par cette cérémonie seule, elle devient libre, non par l'acte de divorce. Mais alors pourquoi ne pas dire que l'acte de divorce n'a aucune influence sur sa situation? Parce qu'il est écrit (Dt 25, 5): elle ne sera pas à un homme étranger (mots superflus après la prescription d'accomplir le lévirat); or, à quel cas s'applique ce verset? Lorsque le beau-frère cohabite avec la dite veuve, elle devient sa femme; s'il est déchaussé par elle, elle peut aller épouser un étranger; le seul but de ce verset est donc de nous apprendre la règle à suivre en cas de remise d'acte de divorce par un tel beau-frère à sa belle-sœur veuve (il ne peut plus l'épouser). De même R. Hiskia a enseigné: on sait que si le beau-frère a fait remettre à sa belle-sœur un acte de divorce, elle devient interdite aussi bien à lui qu'aux autres frères; au premier on applique l'expression pléonastique qu'il a renvoyée (ibid., 24, 2 et 4), et aux autres frères on applique la terminaison féminine (également superflue) de ce mot. Pourquoi l'acte du déchaussement ne libère-t-il pas une femme ordinaire, par analogie avec la belle-sœur? Puisque la belle-sœur, qu'un acte de divorce ne suffit pas à libérer, devient libre par le déchaussement; à plus forte raison cette cérémonie devrait-elle libérer la femme ordinaire, qu'un acte de divorce libère également? -Non, parce qu'il est dit (ib. 3): Il lui écrira une lettre de séparation; donc cette lettre seule la libérera, non une autre cérémonie. Pourquoi, pour une simple femme, le divorce ne la libère-t-il pas en partie, tout en maintenant en partie son état conjugal? C'est qu'au sujet de la belle-sœur il est dit: elle ne sera pas à un homme étranger, tandis qu'on ne saurait appliquer cette distinction à une femme ordinaire (répudiée)
Pnei Moshe non traduit
כמה דרבנן אמרין כו'. לאו אטעמא דרבנן דמתני' מהדר דבהא כ''ע לא פליגי כדפרישית במתני' אלא דכמו שאמרו חכמים דהמאמר קונה מקצת ומשייר מקצת וכן בגט דפוטר במקצת ומשייר במקצת ולכל חד וחד כדאי' לי' וכדלקמן:
ויפטור כו'. כחליצה:
ולא תפטור בה כלום. ואפי' לאסרה עליו ועל האחין דהא מיעטה רחמנא:
ומשני כתיב ולא תהיה וגו'. וקרא יתירא הוא דהא כתיב יבמה יבא עליה:
ומה אנן קיימין. המקרא זה:
אם כשבא כו'. דע''כ לא מיתוקמא לא כשבא עלי' ולא אחר שחלץ אע''כ כן אנן קיימין בשנתן לה היבם גט לזיקתו דמיפסלא עליו וקמה עליה ועל האחין בלא תהיה דבגט זה נעשית זרה אצלן:
ותני חזקי' כן. דיש רמז מן התורה דהגט אוסר ביבמה:
אצלו כו'. דכתיב במחזיר גרושתו לא יוכל בעלה הראשון וגו' אשר שלחה וקרא יתירא הוא אלא לומר לך דיש משלח שאסור להחזיר אחר שילוח אפילו לא נישאת ואיזו זו יבמה וכדדריש לה ר' עקיבא בבלי נ''ב:
אצל האחין כו'. כלומר מדכתיב שלחה בה''א לרבות האחין דנאסרה עליהן. אבל שם מסיק דגט ביבמה מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא:
ת''ל וכתב לה וגו' בגט כו'. דספר כורתה ואין דבר אחר כורתה וכן אמרי' בבלי קידושין דף י''ד:
ותפטור בה ותשייר. חליצה באשה דלא מיעטה רחמנא אלא שלא תפטור לגמרי ונ''מ דאם קדשה אחר לאחר חליצה דתיבעי גט נמי מהשני דכמו דאמרינן דגט ביבמה פוטר ומשייר כן נמי נימא בחליצה באשה:
ומשני תמן כתיב ולא תהיה לאיש זר גרסי'. כלומר בשלמא ביבמה דגט פוטר ומשייר נפקא מלא תהיה וכדדריש לעיל:
הכא. באשה מה אית לך דמהיכי תיתי דתאסרה חליצה:
כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. כֵּן הוּא אוֹמֵר. הַגֵּט פּוֹטֵר אוֹ לֹא פוֹטֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַבְּעִילָה בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִילָּה אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. הָא בְסוֹף יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. בִּבְעִילָה שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט. אֲבָל בִּבְעִילָה שֶׁהִיא לְאַחַר מַאֲמָר מַה נַפְשֵׁךְ. קָנָה מַאֲמָר אֵין אַחֲרָיו כְּלוּם. לֹא קָנָה מַאֲמָר תִּקְנֶה הַבִּיאָה וְלֹא יְהֵא אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּבְעִילָה שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַגֵּט פּוֹטֶר וּמְשַׁייֵר.
Traduction
. Puisqu'il a été dit (229)Ci-dessus, (2, 1)., selon R. Simon, qu'il y a doute sur le point de savoir si la promesse de mariage acquiert la femme ou non, dira-t-on de même qu'il y a doute sur le point de savoir si la lettre de divorce libère une femme ou non? On peut répondre par cet enseignement: Selon R. Simon, si le beau-frère a cohabité avec la veuve avant tout acte, on n'attachera aucune valeur à ce qui sera accompli plus tard; mais si la cohabitation a eu lieu plus tard, ce qui sera fait ensuite sera valable. C'est vrai pour une cohabitation accomplie après la remise de l'acte de divorce; mais si elle avait eu lieu après la promesse de mariage, on se trouverait forcément en présence de ce dilemme: ou la promesse entraîne l'acquisition de la femme, et nul acte postérieur ne sera valable; ou la promesse n'entraîne pas l'acquisition, et la cohabitation doit avoir cette valeur, de façon qu'en ce cas aussi tout acte accompli ensuite devienne nul? Il est donc forcément question d'une cohabitation effectuée avec la remise du divorce. Ceci prouve que l'acte de divorce libère la belle-sœur veuve, tout en la maintenant partiellement engagée.
Pnei Moshe non traduit
כמה דר''ש אומר כו'. בעיא היא דלעיל ריש פ''ב אמרינן לר''ש דמספקא ליה במאמר אם קונה או לא:
כן הוא אומר בגט כו'. אם כמו כן ס''ל דגט ספק הוא אם פוטר ביבמה:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא ר''ש אומר כו' כדמתני' סוף פירקין:
הא בסוף יש אחריה כלום בבעילה כו'. כלומר דע''כ לא מיתוקמא אלא בביאה שלאחר הגט דביאה גרועה היא ואין פוטרת האחרת יש עליה זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט:
אבל בבעילה כו'. כלומר דהאי בסוף לא מיתוקמא אחר המאמר לר''ש דהא ממ''נ אם קנה מאמר כבר קנה אותה ואין אחריו כלום ואם לא קנה המאמר א''כ תקנה הביאה דהויא ביא' בתחילה ואין אחריה כלום:
אלא ע''כ אנן קיימין בבעילה לאחר הגט הדא אמר' כו'. דאל''כ אף אחר הגט לא מיתוקמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source